רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אַף לְעִנְייָן מַתָּנָה כֵן. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן הַתּוֹרָה זִיכָּת אוֹתָהּ בְּגִיטָּהּ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלָּהּ. אִית לָךְ מֵימַר בְּמַתָּנָה. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. אָמַר לֵיהּ וְהֶן הוּא הִין צֶדֶק. אָֽמַר לוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאֲמָרוֹ הִין צֶדֶק הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל בשעה שאמרו. ליתן לו הין צדק היה כדאמר התם דבשעת אמירה צריך לומר לו בדעת גמורה וע''ז קפדה התורה אבל אם בא לחזור קודם שהגיע ליד המקבל חוזר:
קם ר' יוסי. והקשה לר' יעקב וא''ל והן הוא הין צדק וכי זה הוא הן צדק דדרשינן הין צדק שיהא הן שלך צדק:
ועוד מן הדא. דבהדיא קאמר ר' יוחנן בפ' הכסף האומר ליתן מתנה יכול הנותן לחזור בו ובהא ודאי הולך לאו כזכי דמי:
תמן. שאני בגט דהתם התורה זיכתה בגיטה לעשות. שליח כדדרשינן מושלחה אבל במתנה אית לך למימר דאדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שלא יוכל הנותן לחזור בו:
אם במתנה נמי הולך כזכי דמי ואדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שנתן לו זה במתנה ואם הנותן אינו יכול לחזור בו:
אף לענין מתנה כן. לר' הוא דקבעי:
אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגָתָא כְאִילֵּין פְּלוּגָתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי גִיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְנָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירַשׁ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּייוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. וְאַתְיָא דְּרִבִּי כְרִבִּי יוֹסֵי. וּדְרִבִּי נָתָן כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר לֵיהּ וְאַתְּ מַה בְיָדָךְ. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא אָמַר רִבּי חִייָה בַּר אָבִין אָדָא בַּר תַּחְלִיפָא בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. 35a מַה פְלִיגִין. עַצְמוֹ לְעִנְייָנוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בְּאוֹתוֹ עִנְייָן גֵּט הוּא. וְהָכָא אֲפִילוּ בָעוֹסְקִין בְּאוֹתוֹ עִנְייָן הִיא מַחֲלוֹקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
והכא. אבל הכא פלוגתייהו דרבי ור' נתן אפי' בעסוקים באותו ענין הבעל עם השליח דר' סבר הולך כזכה ואינו יכול לחזור ולר' נתן לאו כזכה דמי:
דאמר ר' זעירא מה פליגין בשהפליגו עצמן לעניינות אחרי'. לא נחלקו שם ר' יוסי ור' יהודה אלא אם הפליגי עצמן מענין גיטין או קידושין לעסוק בענין אחר קודם שנתן לה אבל אם היו עסוקין באותו ענין בדיבור עסקי גיטה או קידושיה עד שעת נתינה הכל מודים דהוי גט או קידושין:
ואת מה בידך. ר' חגיי שאל לר' ייסא ואת מה בידך אם ס''ל נמי דהני תנאי כהני תנאי וא''ל דשאני התם ולא שייכא פלוגתייהו להדדי:
ודר' נתן. דס''ל בעינן שיגלה דעתו שרוצה לקיים שליחותה ודוקא באומר התקבל וזכה לה שהודה לדברים הראשונים שאמר השליח דשליח קבלה הוא כר' יהודה דאמר צריך לפרש שעל דעת הראשונה הוא נותן לה:
ואתייא דרבי. דאמר בהולך אם רצה לחזור לא יחזור משום דס''ל לא בעינן שיפרש דבריו ויגלה דעתו שאינו מבטל שליחותה ואפי' בהולך אמרי' מסתמא דעתו הילך כמה שאמרה כרבי יוסי דס''ל נמי אע''פ שלא פירש אמרי' דעתיה אדמעיקרא הוי:
ולא פירש. שזה גיטה או קידושיה:
ואתיין אילין פלוגתא. דרבי ורבי נתן כפלוגתייהו דרבי יוסי ורבי יהודה במעשר שני:
אָמַר לוֹ. הוֹלֵךְ גֵּט אִשְׁתִּי גֵּט בִּתָּהּ גֵּט אֲחוֹתָהּ. וְהָלַךְ וּנְתָנוֹ לָהּ. אֵינוֹ גֵּט. תְּבָעוֹ הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ. תֵּן גֵּט לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ. הֵילָךְ גֵּט אִשְׁתִּי גֵּט בִּתָּהּ גֵּט אֲחוֹתָהּ. וְהָלַךְ וּנְתָנוֹ לָהּ. הֲרֵי זֶה גֵט. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי שַׁמַּי. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. בְּאוֹמֶרֶת. יְהֵא לִי בְיָדָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל חכמים אומרים באומרת. מתחילה להשליח יהא הגט הזה לי בידך בהא הוא דאין הבעל יכול לחזור דכבר זכה לה השליח אבל אם לא אמרה לו כן אפילו לא אמר הבעל אי אפשי אלא הילך סתם אם רצה לחזור חוזר:
זו דברי רבי. דס''ל לא עקר הבעל שליחות הקבלה שלה אלא דוקא באומר אי אפשי שתקבל אלא הולך אבל כל זמן שלא אמר אי אפשי לא כדלעיל:
תבעו השליח ואמר לו תן גט לאשתך. ומיירי שהאשה עשתה לו שליח לקבלה וכן הוא בהדיא בתוספתא ואמר הילך גט אשתי וחזר ואמר גט בתה גט אחותה ה''ז גט וטעמא דמילתא כיון דאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי סתמא דמילתא אדעתא דהכי יהיב ליה ואיהו קאמר ליה הילך דלכ''ע כזכי דמי כדפרישית ואין בדבריו אחרונים כלום:
אמר לו. מעצמו להשליח הולך גט לאשתי ואחר שנתנו לידו חזר ואמר גט בתה גט אחותה הוא אינו גט דחיישינן שמא ביטל הגט:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי כול'. שְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. בְּפָנֵינוּ אָֽמְרָה. וּשְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. בְּפָנֵינוּ קִיבֵּל וְקָרַע. וְהוּא מוֹדֶה. יִצְטָרֵף הַשָּׁלִיחַ. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה קָרוֹב. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַקָּרוֹב נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' שנים כו' ושנים שאמרו בפנינו קיבל. בתמיה אמאי צריך שנים לקבלה הא הוא מודה דמסתמא בשהשליח מודה איירי וא''כ הוא יצטרף עם הא':
תיפתר שהיה קרוב. השליח והילכך צריך שנים שיעידו על הקבלה:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי צְרִיכָה שְׁנֵי כִיתֵּי עֵדִים. שְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ אָֽמְרָה וּשְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ קִיבְּלָהּ וְקָֽרְעָהּ אֲפִילוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִימד אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. נַעֲרָה מְאוֹרָסָה הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין שְׁתֵּי יָדַייִם זוֹכוֹת כְּאַחַת אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל גִּיטָּהּ בִּלְבַד. וְכָל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר שֶׁאֵין הַקָּטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. וְאִם אָמר לוֹ אָבִיהָ. צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִיטָּהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
שנים שיאמרו בפנינו אמרה. לו לקבל:
בפנינו קיבל וקרע. בבבלי מפרש בשעת השמד שנו שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד שלא יראה:
אפי' הן הראשונים כו'. שהשנים שאמרה בפניהם לקבל הן עצמן ראו כשקיבלו וסד''א מיחזי כשיקרא שהיאך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח קמ''ל:
או אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים וא'. שלישי שנעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם ומהו דתימא דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי לחד מיהא חיישינן קמ''ל:
היא ואביה. או היא או אביה דגדולה היא ויש לה יד ואביה נמי זכאי לקבלו:
אינה יכולה להתגרש. ואפי' בקבלת אביה דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת:
עד שיגיע גט לידה. דבאין לה אב יש לה יד:
ואם אמר לו אביה. בבבלי קידושין קאמר דחסורי מחסרא וה''ק בד''א בשאין לה אב אבל אם יש לה אב ואמר לו אביה כו' והכי מפרש לה בגמרא:
מתני' צריכה. להביא לפנינו שתי כתי עדים:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְהוּא שֶׁאָֽמְרָה לוֹ הִיא טוֹל לִי. יְהֵא לִי בְיָדָךְ. חַד בַּר נַשׁ שָׁלַח גֵּט לְאִיתְּתֵיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. יְהֵא לִי בְיָדָךְ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב. אָמַר. אִם בָּא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. מַה וּפְלִיג. שַׁנְייָא הוּא יְהֵא בְיָדָךְ שַׁנְייָא הוּא יְהֵא לִי בְיָדָךְ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא. אִשָּׁה אַחַת עָשָׂת שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֵי בַעֲלָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב. אָמַר. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין הָאִשָּׁה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֵי בַעֲלָהּ. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. 35b אֲנִי אֹמֵר. אַחַר הַדֶּלֶת הָיָה עוֹמֵד וְשָׁמַע אֶת קוֹלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מחלפא שיטתי' דרב. דהא לעיל אמר אין האשה כו' ומשני אני אומר אחר הדלת היה ושמע את קולה בתמיה כלומר וכי זה ידע ושמע שהאשה עשתה שליח לקבל מיד שלוחו הוא סבר שתקבל הוא מיד שלוחו והילכך כשקיבלה קיבלה ולא אמר רב לעיל אין האשה עושה שליח אלא בדידע הבעל דאיכא בזיון דיליה אבל בדלא ידע אמרי' מסתמא דלא קפיד בהא אם מקבלת מיד שלוחה או שלוחו מקבל לה:
אנא ידע רישא וסיפא. אני יודע כל המעשה ולא כך היה אלא מילתא אחריתא הוה שהאשה עשתה שליח לקבל הגט משליח בעלה ובהא פסק רב אם רצה לחזור לא יחזור:
שנייא הוא יהא לי בידך. דמהני דכמו שאמר זכה בשבילי:
שנייא הוא יהא בידך דלא מהני לחוד:
מה ופליג. אם רב פליג אהא דאמרי' דצריך שתאמר טול ויהא בידך:
והוא שאמרה לו היא טול לי יהא בידך גרסי'. כלומר שאמרה שניהם טול ויהא בידך:
הלכה כר''ג. במתני' דטול לי לשון קבלה הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source